המותג קורה בתוך חוויה
מחקר מוכר על Brand Experience מתאר חוויה של מותג דרך תגובות חושיות, רגשיות, מחשבתיות והתנהגותיות. זו מסגרת מחקרית, לא נוסחת קסם. היא כן מזכירה שהמותג אינו רק סימן גרפי: הוא גם מה שהאדם רואה, מרגיש, חושב ועושה במפגש איתו.
בסטודיו אנחנו מתרגמים את הרעיון לשאלה פשוטה יותר: מה צריך להישאר בגוף אחרי המפגש? שקט, סקרנות, תשוקה, ביטחון או שייכות הם כיוונים שונים. כל אחד מהם דורש אור, קצב, טקסט והתנהגות אחרים.
הרגשה צריכה להוביל להבנה
כשאומרים ‘רוצים שירגישו חיבור’, עדיין לא ברור למה. כדאי לדעת איזה מפגש אמיתי עם העסק יכול ליצור אותו, ומה האדם צריך להבין ממנו. רגש ללא הקשר נשאר אווירה; מידע ללא תחושה נשאר הסבר.
אם סטודיו של בעל מלאכה רוצה שיראו את האדם מאחורי המוצר, תקריב של החומר לבדו אולי לא יספיק. בחירת הרגע, הקול והקצב יכולה להפוך את זה לחוויה, אבל אין רצף אחד שמתאים לכל יוצר.
איפה מרגישים את הפער
שפה יכולה להיות עשירה מבחינה חזותית ועדיין מפוזרת. באתר הכול שקט, בסרט הכול מהיר, ובפוסט הטון נוקשה. האדם לא צריך לדעת להסביר את הסתירה כדי להרגיש שמשהו לא מתחבר.
לפני שמחליפים לוגו, כדאי להבין אם החוויה מספרת סיפור אחד. התרגום של התחושה לצבע, צילום, תנועה וטקסט הוא עבודת מיתוג שנבנית עם העסק ולא תבנית קבועה להורדה.
הערך של מערכת
כיוון טוב לא נמדד רק בפריים אחד. הוא צריך לעזור להחליט גם על סרט, עמוד מוצר, דמות ופוסט קצר. לכן אנחנו מחפשים חוקיות שאפשר להמשיך, ולא קישוט שמתאים רק לרגע אחד.
אם אותה תחושה נשמרת גם כשהפורמט משתנה, נוצר זיכרון. שם המיתוג מתחיל לעבוד כעולם ולא כאוסף נכסים.
מקורות
הדוגמאות נועדו להמחיש רעיון. הן אינן עדויות לקוח, שיטת הפקה מלאה או הבטחה לתוצאה.